שאלות נפוצות

הגדרת מדפסת מתבצעת ללא כל קשר לתוכנת DataCAD, דרך מערכת ההפעלה של המחשב.

יש ללכת לתפריט Start (התחל) של המחשב, לבחור באפשרות Settings (הגדרות) ואז לבחור Printers & Faxes (מדפסות ופקסים).

באופן עקרוני, כל מדפסת מגיעה עם גדלי דפים סטנדרטיים שמותאמים אליה, ועם 5 דפים מסוג Custom, בהם ניתן להגדיר מידות לא סטנדרטיות, לפי הצורך.

אם מגדירים את כל 5 הדפים, בפעם ה-6 שנרצה להגדיר נצטרך לשנות את אחד מהם (למחוק את הנתונים שכבר הגדרנו בו בעבר ולהגדיר מחדש), מאחר ואין אפשרות להוסיף מעבר לחמש.

לכן, יש לשים לב היטב את מה אנחנו משנים ומגדירים מחדש, כדי שלא נאבד מידע של גודל דף שאולי רלוונטי לנו לאחת ההגשות בהן אנחנו עדיין עובדים באופן פעיל.

הגישה להגדרת הדפים של מדפסת היא דרך תיקיית "מדפסות ופקסים" של המחשב, שם מוגדרות כל המדפסות (דרך תפריט Start).

יש לבחור את המדפסת הרצויה מתוך הרשימה וללחוץ עליה עם קליק ימני בעכבר – בתפריט האפשרויות שנפתח יש לבחור באפשרות "העדפות הדפסה" (Printing Preferences).

בחלון שנפתח יש לגשת ללשונית Paper Size ושם ללחוץ על כפתור שנקרא More Sizes.

בחלון החדש שנפתח מוגדרים כל גדלי הדפים של המדפסת. בצד שמאל אפשר לסמן V על הגדלים הסטנדרטיים, ובצד ימין אפשר לבחור את איזה Custom שרוצים להגדיר ולתת לו את מידות הרוחב והגובה שמתאימות לנו (יש Custom 1, Custom 2 וכיו"ב, עד 5). בכל פעם שנרצה להגדיר את אחד מהם, נבחר את השם שלו מתוך הרשימה שבחלון הגלילה הקטן, ואז נגדיר לו את המידות הרצויות (במילימטרים).

מוודאים שבצד ימין למטה מסומן יחידות מידה metric, ושבצד שמאל מסומן V ליד Oversize.

לבסוף, לוחצים על OK כדי לסגור את החלון עם מידות הדפים, ואז שוב OK כדי לסגור את חלון העדפות ההדפסה.
לאחר מכן נוכל לגשת לתוכנת
DataCAD לתפריט Print/Plot – בתוך הגדרות המדפסת נוכל לבחור את דף ה-Custom שבחרנו להגדיר – הוא כבר יופיע ברשימת הדפים של המדפסת עם המידות שהוגדרו לו.

הגדרת מדפסת מתבצעת ללא כל קשר לתוכנת DataCAD, דרך מערכת ההפעלה של המחשב.

יש ללכת לתפריט Start (התחל) של המחשב, לבחור באפשרות Settings (הגדרות) ואז לבחור Printers & Faxes (מדפסות ופקסים).

נכנסים לפקודת Change, ואז בוחרים באפשרות Text.

בתוך התפריט שנפתח נמצאים כל מיני פרמטרים של טקסט אותם אפשר לשנות – גודל אות, עובי קו, הטיה, אספקט, גופן ועוד. יש לבחור ולהגדיר את הפרמטרים הרצויים, ואז לבחור באמצעות Entity או Area את כל הטקסטים בשרטוט שמצריכים שינוי.

אם רוצים לשנות ממש את קנה המידה של הטקסט – צריך קודם להיכנס לפקודת Text ולהגדיר שם את הקנ"מ הרצוי לטקסט (בשילוב עם גודל הטקסט), ורק אז להיכנס שוב לפקודת Change à Text ולהגדיר את פרמטר גודל הטקסט. הפקודה כבר תזכור את הקנ"מ האחרון שהגדרנו.

האפשרות לייצר קובץ PDF נמצאת בתוך פקודת Print/Plot, בתוך פונקציית ה-preview.

למעשה, יש לבצע את כל הפעולות שהיינו מבצעים אם היינו רוצים להדפיס את הקובץ במדפסת – בוחרים מדפסת, מגדירים גודל דף, קנה מידה להדפסה, עוביי עטים וכיו"ב – לאחר מכן יש לוודא שכפתור ה-Preview דולק, למקם את אזור ההדפסה על גבי השרטוט ואז ללחוץ על אפשרות Print/Plot שנמצאת בראש התפריט.
בתוך חלון התצוגה המקדימה שנפתח, בחלק העליון, אמור להופיע כפתור
Save As.

כאשר נלחץ עליו נקבל את האפשרות לשמור את השרטוט שלנו בתור קובץ .pdf ונתבקש לתת לקובץ שלנו שם ולבחור היכן לשמור אותו ברחבי המחשב.

על מנת להוסיף קנ"מ חדש, שלא מופיע בתפריטי הקנ"מ של התוכנה, יש לגשת לתפריט Utility, לבחור בתפריט Settings, ללחוץ על כפתור Edit Defs. ולבסוף ללחוץ על Scales, ואז על Change.

לא נבחר באפשרות Add מכיוון שרשימת הקנ"מ כבר מלאה ואין מקום להוסיף קנ"מ חדש, לכן אנחנו רק נשנה את אחד הקיימים ונכניס במקומו את הקנ"מ הרצוי.

עכשיו, למעשה, תופיע בפנינו רשימת הקנ"מ שיש בתוכנה, ואנחנו נצטרך לבחור את אחד מהם (כדאי לבחור את הפריט שהכי פחות שימושי לנו) על מנת להחליף אותו בקנ"מ הרצוי לנו.

ברגע שנלחץ על אחד הפריטים ברשימה יופיע לנו שם הפריט (הכותרת שלו), ואז אנחנו צריכים למחוק את הנתון ולהקליד את הנתון החדש (את כותרת הקנ"מ החדש) וללחוץ Enter. מיד אח"כ יופיע לנו הערך המספרי של הקנ"מ שעליו לחצנו – אנחנו צריכים למחוק אותו ולהקליד את הערך החדש (משוואת היחס של הקנ"מ) בצורה של: =1/xxx , וללחוץ Enter פעמיים.

לדוגמא: אם אנחנו רוצים להכניס קנ"מ של 1:125 – ניגש אל התפריט המבוקש לפי ההוראות, ולצורך הדוגמא נניח שאנחנו רוצים לוותר על קנ"מ 1:5000 שבו אנחנו כמעט ולא משתמשים.

אז נלחץ על 1:5000 ובשורת הדיאלוג שמופיעה בתחתית המסך נמחק את הנתון 1:5000 ונזין במקומו את הנתון החדש 1:125 ונלחץ Enter. מיד אח"כ נזין את המשוואה של הקנ"מ =1/125 ונלחץ פעמיים Enter. ברגע שנסיים את התהליך נוכל לראות את הקנ"מ החדש שהקלדנו (1:125) ברשימת הקנ"מ, בעוד שהקנ"מ שמחקנו (1:5000) נעלם.

ניתן לחזור על פעולה זו כמה שרוצים, אבל רצוי לשים לב שלא מוחקים בטעות פריטי קנ"מ שימושיים וחשובים.

על מנת לשנות כל מיני פרמטרים של קווי מידה שכבר קיימים בשרטוט (למשל גודל טקסט, או צבע), יש להיכנס לתוך פקודת Dimensions, (לבחור באופציית Linear כשמדובר במידות קוויות) ללחוץ על כפתור Change שנמצא בתחתית התפריט, ושם לעבור לפי סדר הרשימה ולהגדיר מחדש כל פרמטר שמצריך שינוי.

לאחר שמסיימים להגדיר את כל הפרמטרים – לוחצים על exit בעכבר (קליק ימני) פעם אחת כדי לחזור אל תפריט הבחירה של המידות, ואז בוחרים באמצעות Entity או Area את כל קווי המידה שאנחנו רוצים לשנות.

יש יוצא דופן אחד לתהליך, והוא שינוי הקנ"מ של טקסט המידה כאשר עובדים עם Text Scale דולק.

את הקנ"מ של הטקסט לא ניתן לקבוע בתוך פקודת ה-Change של המידות. כאשר אנחנו כבר נמצאים בתוך Change אנחנו יכולים רק להגדיר את גודל הטקסט, אבל אין אפשרות לשחק עם כפתורי PageUp / PageDown עד לקבלת קנ"מ.

על מנת לפוצץ סמל יש ללכת אל סרגל הכלים העליון (שורת המשימות) ולבחור באפשרות Tools ושם לבחור בפקודת Explode. בצד שמאל של המסך יפתח לנו תפריט הבחירה של הפקודה יחד עם אפשרויות שונות לפיצוץ הסמל.

חשוב מאוד לוודא שבחרנו באפשרות Sym Explode (ולא באפשרות To Lines, למשל), מאחר וזוהי האופציה היחידה שבאמת מפרקת את הסמל אל הישויות המקוריות מהן הוא היה מורכב.

כל אופציה אחרת עשויה להרוס את הסמל ולפרק לגמרי את הישויות המקוריות מהן הוא היה מורכב בצורה לא תקינה.

לצורך הדוגמא: אם יש לנו למשל סמל שיש בו סימון של עיגול ובתוכו טקסט, אם נבחר באפשרות של Explode à To Lines, אז הסמל שלנו יתפוצץ לעשרות ומאות קוים קטנטנים, וגם העיגול וגם הטקסט שבו יאבדו את מאפייניהם בתור טקסט ועיגול, ויהפכו לסתם קוים. מה שמאוד יעמיס על הקובץ.

לעומת זאת, אם נבחר באפשרות של Explode à Sym Explode, אז הסמל יתפוצץ בצורה תקינה והעיגול יישאר עיגול, והטקסט יישאר טקסט, ובסה"כ יתווספו לנו לשרטוט 2 אובייקטים, ולא כמה עשרות/מאות…

באופן עקרוני, יש פונטים שמתאימים לעברית ופונטים שמתאימים לאנגלית. אז הדבר הראשון שצריך לוודא זה שמשתמשים בפונט הנכון, שמתאים לכתיבה בעברית.

מעבר לזה, כדי לכתוב בעברית, למרות שזה נשמע אולי מנוגד להיגיון – המחשב צריך להיות מכויל דווקא על אנגלית… לכן יש לוודא שהשפה שעליה מוגדר המחשב היא אנגלית ולא עברית.

ודבר אחרון – צריך לוודא שכפתור ה-CapsLock של המחשב לא דולק בטעות (אם כן יש ללחוץ עליו שוב כדי לכבות אותו), וגם שכפתור All Caps שנמצא בתוך תפריט Text של התוכנה נמצא במצב כבוי (אדום) ולא פעיל (ירוק).

אם קובץ אוטוקאד לא נפתח, יכולות בדרך כלל להיות אחת משלוש אופציות:

הקובץ נסגר בגרסת אוטוקאד יותר מתקדמת ממה שגרסת ה-DataCAD יודעת לפתוח. ואז צריך לבקש שיעשו לקובץ שמירה לגרסא קצת יותר ישנה, כזו שתוכנת DataCAD שאיתה אתם עובדים תדע לזהות ולהמיר.

קובץ האוטוקאד מכיל איזושהי ישות מאוד מאוד כבדה (לרוב Hatch מאוד עמוס, או אולי אפילו Hatch שנעשה בצורה לא אסוציאטיבית ולכן הוא מפוצץ ומעמיס מאוד על הקובץ), ולכן בעת ההמרה התהליך נכשל. במקרה כזה כדאי לבדוק את משקל הקובץ ולראות אם הוא גדול באופן מיוחד. כדאי גם לבקש מהשולח שאולי ינסה למחוק את אותה ישות שמכבידה על הקובץ, אם היא אינה חיונית לכם.

הייתה איזושהי תקלה בעת סגירת הקובץ באוטוקאד, וצריך לבצע את הסגירה והשמירה מחדש (באוטוקאד), ולשלוח פעם נוספת.

בכל מקרה כדאי לבקש שישלחו לכם את הקובץ גם בפורמט .dwg וגם בפורמט .dxf (שלפעמים נפתח קצת יותר בקלות). אופן הפתיחה של שני סוגי הקבצים זהה לחלוטין.

בתור התחלה, מנסים למרכז את השרטוט ולראות אם משהו מופיע על המסך.
במידה ועדיין המסך נראה ריק, ניגשים אל מנהל השכבות (
Ctrl+L) ובודקים האם בטור ה-count מופיע משהו בשכבות של השרטוט. אם הכל מאופס, אז השרטוט באמת ריק, וסביר להניח שהמרת הקובץ פשוט לא הצליחה, או שהיה איזשהו פגם בתהליך סגירת הקובץ המקורי (באוטוקאד). במקרה כזה יש לבקש שישלחו את הקובץ פעם נוספת.

במידה ואנחנו רואים שטור ה-count לא מאופס ושאכן משורטטים דברים בקובץ, אז נבחר באופן אקראי את אחת השכבות (כדאי לבחור שכבה יחסית "עמוסה", עם הרבה אובייקטים), נסמן אותה ברשימת השכבות ונלחץ על Active Only (על מנת שהיא תהיה השכבה היחידה שדולקת וכל שאר השכבות יכבו אוטומטית), ואז נצא ממנהל השכבות עם אישור, נחזור למסך השרטוט וננסה למרכז אותו פעם נוספת.
בדרך כלל, בשלב זה מופיע משהו על המסך. אם לא – פשוט לחזור על אותו סדר פעולות רק עם שכבה אחרת, בסוף זה יצליח עם איזושהי שכבה.

אחרי שסוף סוף הצלחנו לראות משהו שהופיע לנו על המסך, נלך לפקודת Layers ונבחר באפשרות All On, ובאמצעות העכבר נגלול קדימה ואחורה בזהירות עד שנראה מה בדיוק נמצא מולנו.
אין טעם לנסות למרכז את השרטוט כי אז הוא שוב "ייעלם" מהמסך.

מומלץ בשלב זה להעתיק את כל מה שמופיע לנו בשרטוט ולעשות לו Copy+Paste לקובץ אחר, חדש ונקי, שם כבר תיפטר בעיית המירכוז של השרטוט.

אם לא התבצעה שמירה מסודרת של הקובץ מדי כמה זמן, אז לא בטוח שיש הרבה מה לעשות בנידון, מאחר וקבצי הגיבוי של השרטוט מבוססים על השמירות שהמשתמש מבצע, ולא על שמירה אוטומטית.

ובכל זאת, יש 2 אפשרויות ששווה לבדוק.

קודם כל, באותה תיקיה שבה שמור הקובץ עצמו, אמור להיות גם קובץ גיבוי, בעל שם זהה לקובץ השרטוט המקורי, רק עם סיומת .dbk (או .bak בגרסא 10 ומטה) במקום .aec

מאתרים את הקובץ הזה, עושים לו copy ואז paste לתיקיה אחרת לגמרי, ואז משנים לו את הסיומת ל-.aec לאחר מכן יש לנסות לפתוח אותו עם התוכנה ולראות עד לאיזה שלב נשמרו בו השינויים שביצענו.

במידה וקובץ הגיבוי הזה לא עוזר לנו להציל את הנתונים שאבדו, אפשר לנסות אפשרות נוספת, דרך ארכיון השחזור של התוכנה. ניגשים לכונן C, לתוך תיקיית ה-DataCAD. בתוכה נמצאת תיקיה שנקראת RECOVER_ARCHIVE, ובתוכה יש לחפש קובץ עם השם של קובץ השרטוט שלנו, אבל עם סיומת .drf

במידה ומצאנו קובץ כזה, יש לבצע בו את אותן פעולות כמו עם קובץ הגיבוי הקודם – להעתיק לתיקיה אחרת, לשנות את סיומת הקובץ ל-.aec ואז לנסות לפתוח ולראות אם נשמרו בו הנתונים לפני שהקובץ נסגר.

בכל מקרה, חשוב להבין שהתוכנה לא מבצעת שמירה אוטומטית של הנתונים, אלא חייבים לבצע באופן יזום שמירה מדי כמה זמן (באמצעות לחיצה על אייקון הדיסקט שבסרגל הכלים העליון).

קיצורים עובדים רק כאשר המחשב מוגדר על השפה האנגלית, ולא על עברית. סביר להניח שהמחשב שלך מוגדר כרגע על עברית ולכן הקיצורים לא עובדים.

בתוך פקודת Move יש אפשרות לבצע העברה לשכבה אחרת (To Layer).

מומלץ קודם ללכת למנהל השכבות של השרטוט (Ctrl+L במקלדת) ולייצר את השכבות הרצויות שלנו, ואז כדאי לכבות אותן. בצורה כזו תהיה לנו אינדיקציה קלה ופשוטה לכך שההעברה התבצעה בהצלחה – אם שכבת היעד אליה אנחנו מעבירים תהיה כבויה, אז בכל פעם שאובייקט יעבור אליה הוא "ייעלם" מהמסך מכיוון שהוא בעצם יעבור אל שכבה כבויה ולכן יכבה בעצמו.

לאחר שבנינו את השכבות המתאימות וכיבינו אותן, נלך אל פקודת Move, נבחר באפשרות To Layer, ואז תופיע רשימה של כל השכבות הקיימות כרגע בשרטוט.

נבחר את השכבה שאליה אנחנו רוצים לבצע את ההעברה (היא שכבת היעד), ואז יפתח לנו תפריט הבחירה של הפקודה. עכשיו ניתן לסמן את האובייקטים שאותם נרצה להעביר. אפשר לסמן אותם אחד אחרי השני באמצעות Entity, או לסמן אזור שלם באמצעות Area וכיו"ב.

* אותו דבר בדיוק תקף גם לגבי העתקה לשכבה אחרת, רק שבמקרה של העתקה נלך לפקודת Copy במקום ללכת לפקודת Move, וכל שאר הפעולות מתבצע בצורה זהה.

צריך ללחוץ על האות T שבסרגל האותיות שבתחתית המסך.  ברגע שהכפתור כבוי והאות מופיעה בתור t קטנה, זה אומר שכל הטקסטים של השרטוט מנוטרלים ונעלמים (אך לא נמחקים מהשרטוט! הם עדיין שם, פשוט לא רואים אותם). כדי לראות אותם שוב צריך להדליק את הפונקציה ולוודא שהאות מופיעה בתור T גדולה.

בסרגל הכלים העליון (שורת המשימות), בתוך View, יש לבחור באפשרות שנקראת Toolbars, שם מופיעים כל סרגלי הכלים של התוכנה. בחלון השיחה שנפתח יש לסמן V ליד סרגלי הכלים הרצויים וללחוץ על אישור.
לאחר הופעתם המחודשת של האייקונים, ניתן לגרור אותם עם העכבר אל המקום הרצוי על המסך.
במידה ורוצים לנעול את סרגלי הכלים הקיימים בתצוגה (על מנת שלא פתאום יזוזו ממקומם או ייעלמו בטעות), ניתן ללכת שוב לאותו מקום בתפריט –
View – והפעם לבחור באפשרות Lock Toolbars. אם רוצים לבטל את נעילת סרגלי הכלים מבצעים שוב את אותה פעולה.

נכנסים לתפריט Utility ובוחרים באפשרות Object Snap. מכבים את כפתור Aperture (שיהיה אדום ולא ירוק) שנמצא בסוף התפריט.

הנקודות האלה שייכות לרשת (Grid) סמויה, ומדליקים ומכבים אותה בקלות באמצעות הסוגריים המרובעים שבמקלדת. כל לחיצה על אחד מהסוגריים המרובעים מדליקה ומכבה (לסירוגין) את אחד הגרידים – סוגריים ימנים מדליקים/מכבים את הנקודות הכחולות, וסוגריים שמאליים מדליקים/מכבים את הנקודות האדומות.

אם אין בהן צורך, כדאי לוודא שהן כבויות כבר בקובץ ברירת המחדל של התוכנה, על מנת שלא יהיה צורך כל פעם לכבות אותן עם כל פתיחת קובץ חדש.

צריך ללחוץ על האות T שבסרגל האותיות שבתחתית המסך.  ברגע שהכפתור כבוי והאות מופיעה בתור t קטנה, זה אומר שכל הטקסטים של השרטוט מנוטרלים ונעלמים (אך לא נמחקים מהשרטוט! הם עדיין שם, פשוט לא רואים אותם). כדי לראות אותם שוב צריך להדליק את הפונקציה ולוודא שהאות מופיעה בתור T גדולה.